רעיון עובר לסוחר

מידי פעם גם לי עולה רעיון למיזם חדש מעניין. כמו רוב האנשים בעולם, רוב הרעיונות המבריקים שמגיעים מעצמם, לא ישימים מספיק, או שהיכולת שלהם להרוויח מוגבלת, ולא שווה להשקיע בהם.

יש מידי פעם רעיונות שנראים לי שווים משהו, ואז או שאני מתכננת לעשות איתם משהו, או עושה איתם משהו, וזה כמעט לא קורה. בדרך כלל אני מתכננת לטפל בהם רק בהמשך… אבל כן, יצא לי כבר למכור רעיונות מבריקים.

לאחרונה התלבטתי אם להתחיל לקדם רעיון כלשהו, שיש לו סיכויי הצלחה גבוהים מאוד. הוא מעניין, נצרך והעבודה עליו לא קשה במיוחד. אם ארצה, יש גם מי שמוכן להיות שותף ברעיון, כך שרוב העבודה לא תיפול עלי. ומי ששומע עליו מתלהב מאוד.

הרעיון פשוט ומבוסס על נושאים שאני נוגעת בהם, הוא חדשני ומעורר התלהבות, אבל אני כבר לא אשתמש בו כנראה. באשמתי.

– – –

לפני תקופה קצרה נפגשתי עם לקוח. הגעתי לפגישה באזור המרכז ללא כל ידע מקדים מיהו ומה המוצר שהוא עומד לשווק. כל זה התברר לי בפגישת הייעוץ.

פגישה ראשונה של ייעוץ אסטרטגי היא תמיד סוג של הפתעה בשבילי. אף פעם אין לי באמת מושג מה הידע המקצועי שאצטרך להשתמש בו, ואילו תובנות מניסיון העבר אצטרך לגייס לטובת הלקוח. גם המטרות של הפגישה לא תמיד ידועות, למרות שלפעמים הלקוח מציין אותן מראש. לעיתים קרובות, מתברר שהמטרות לא נוסחו באופן נכון, או שהן משתנות תוך כדי פגישה.

בכל פעם נדרש ממני סוג אחר של ייעוץ. לפעמים אני אמורה לייעץ בנושא הפרסום, לפעמים לפתור משבר פתאומי או בעיה וותיקה, לפעמים הכל טוב והלקוח מעוניין בפריצת דרך שתגדיל לו הכנסות. לפעמים אנחנו מאפיינים מוצרים וקורה שאנחנו מתעסקים במיתוג או במחקר. הכל יכול לקרות.

בפגישה הזו הוצג בפניי מוצר חדשני בשלב פיתוח, כאשר התבקשתי לתת הכוונה מהצד השיווקי לפיתוח שלו. ומיד קלטתי שאני נכנסת לדילמה מוסרית חדשה.

– – –

כל מה שהיה חסר למוצר הזה, היה יצירת עניין של הציבור בו. הוא איכותי, הוא מעניק את השירות, הוא ממלא לצרכן את הצורך שלו. אבל חסר בו דבר אחד: אינטרס לסיפוק מיידי. באופן נורמלי, הייתי חושבת עם הלקוח על רעיונות לפתור את החסר הזה, בשביל זה אני עוסקת בתחום היצירתי יותר של עולם העסקים והיזמות.

אבל הפעם לא הייתי צריכה לחשוב על רעיון חדש. הרעיון הזה עומד בראש שלי כבר הרבה זמן, והדבר המלהיב ביותר בו הוא נושא הסיפוק המיידי שמעניק לצרכן. אם אתן את הרעיון הזה ללקוח, אני משדרגת לו את המוצר שלו ברגע, והופכת אותו ממוצר נחמד למוצר מדהים ומעורר רצון להשתמש בו. אבל מה, אם אתן את הרעיון הזה ללקוח, לא יהיה שום טעם להשתמש בו בעצמי!

האם אני צריכה לתת את זה ללקוח?

אם הרעיון היה של לקוח אחר ודאי שלא. אולי הדין שווה בשני המקרים. מצד שני, זה רעיון שלי, ואני נמצאת פה בדיוק כדי לתת את מיטב הרעיונות שלי לאנשים. אם אשתוק, ארגיש שלא נתתי ללקוח את כל מה שיכולתי כדי לקדם אותו, ובכלל, האם באמת איישם את הרעיון המדהים שלי?

לא היה לי הרבה זמן לחשוב, הייתי באמצע פגישה, הרי… אבל החלטתי לתת לו את הרעיון. כצפוי, הוא התלהב. אם בכל זאת מסיבות טכניות כאלה ואחרות יחליט שלא להשתמש בו, אקח אותו אלי בחזרה.

ובינתיים, אני לא מצטערת. נתתי ללקוח את המקסימום מבחינתי, ואני מרגישה מצוין עם זה. אחרי הכל, זה המקצוע העיקרי שלי.

ורעיונות מבריקים? עוד יבוא משהו חדש, ואם לא – אפשר לצאת לחפש…

הכל משמים

בדרך כלל, כך העולם בנוי, העבודה שלנו מביאה תוצאות. בעיקר אם המאמצים שלנו נכונים ומקצועיים. נורמלי וטבעי לצפות אחרי עבודה מאומצת שנעשתה בכלים מקצועיים, להצלחה שתגיע.

קורה שהיא לא מגיעה. ההצלחה לא באמת בידיים שלנו.

ועל אחד המקרים האלה אני רוצה לספר הפעם.

זה היה קמפיין טוב לכל הדעות. היו שאמרו שהוא הקמפיין הטוב ביותר בשנים האחרונות, בוודאי בקטגוריה הזו, שסבלה משעמום יתר. גם אני ידעתי שהמודעות בקמפיין ופעילות היח”צ שליוותה אותו מצוינים בכל קנה מידה. היה מסר טוב, ייחודי ובעל תועלת ברורה. היה סיפור מותג מאופיין וברור שנשזר לכל אורך הקמפיין והתחבר גם לעבר, רק שהפעם באופן חדשני יותר. היה קריאטיב שתפס את כולם, ללא יוצא מהכלל.

הקמפיין דובר בכל מקום אפשרי, ודיונים נרחבים נערכו אודותיו. קיבלנו המון מחמאות ודברי התפעלות. נו ואז?

היה לנו דד ליין מצומצם. מדובר במוצר לקראת פתיחת שנת לימודים, שעד אז אמור להימכר בכמויות. לעומת זאת, באמצע השנה קונים רק כמויות מעטות ממנו. ולתאריך הזה נותרו 3 שבועות בלבד, ובינתיים כלום לא זז. הלקוח לא הראה לחץ עדיין, רק סיפר שבכל שנה בתקופה הזו נמכרת כבר רבע מהסחורה. והשנה, לאור ההתלהבות הגדולה הוא עוד הזמין כמות גדולה יותר שפשוט עומדת במחסנים ומתחילה להעלות אבק…

הגדלנו את החשיפה. הוספנו עוד פרסום. חיכיתי במתח לשמוע את התוצאות. התגובות החיוביות המשיכו להגיע מכל עבר, אבל מכירות אין.

שבועיים ויום לפני המועד, הלקוח כבר התחיל להילחץ. המתחרים שלו מכרו כמויות, והוא כלום. הוא ביקש להיפגש ולדבר על הנושא, ושמחתי. ישבנו. הסברתי לו בצורה הכי כנה, שכל מה שידוע לי – עשיתי. אין לי שמץ של מושג למה זה לא עובד. הוא האמין לי. אמרתי לו שאתייעץ עם קולגות ואנשי מקצוע נוספים, ונראה איך לתקן.

במחצית השבוע שלאחר הפגישה שלנו התייעצתי עם כל מי שרק יכולתי. אף אחד לא הצליח להסביר לי איפה הכישלון. להיפך, רק מילים טובות והתפעלות קיבלתי מהם. הקמפיין מצוין לפי כל כלל אפשרי. גם אם נבחן אותו בכלים מקצועיים וגם אם נבחן אותו בכלים מהחיים שנרכשו מניסיון. הוא אמור להצליח! כולם הרימו ידיים בתחושה של: “אין לנו מושג. אלוקים עשה את זה”.

שבוע וחצי לפני המועד האחרון. רק עשירית מהסחורה נמכרה. זו הולכת להיות התקופה הקשה ביותר שידע הלקוח שלי זה שנים, והטעם הכי מר שהיה לי מקמפיין במשך כל חיי המקצועיים. ביום חמישי, לקראת סוף שבוע, אני אומרת ללקוח: לא נשאר לנו כלום, רק להתפלל. אני יודעת שהעבודה טובה, ואין לי הסבר למה זה קורה. אלוקים עשה את זה. אין לי הסבר אחר. הוא אומר לי בטון של אבל: אני מאמין לך, הייתי עד למאמצים ואני מאמין שהקמפיין טוב. ושנינו מנתקים את הטלפון והולכים להתפלל.

ביום ראשון בבוקר נמכרה רבע מהסחורה.

ביום שני עד הצהרים נמכרה עוד קצת יותר מרבע מהסחורה.

ביום שלישי בבוקר שיטפון של פניות. בשעה 12 נסגרים הקווים, אין יותר סחורה.

זו השנה הראשונה שכמעט שבוע לפני המועד האחרון כבר אין כלום כלום למכור. אנשים משיגים מספרי טלפון חילופיים ומתחננים לקנות, אפילו רק אחד, אבל אין מה לתת להם. פעם ראשונה שהביקוש שובר שיאים כאלה.

הלקוח מתקשר אלי, אומר לי: עשית את זה! הכל נמכר! כל הכבוד!!!

לקח לי שניה אחת כדי להתעשת ולהגיב משהו, וכך עניתי לו: כשהכל נכשל, אמרתי שאלוקים עשה את זה, עכשיו כשזה הצליח אגיד שזה אני? אלוקים עשה את זה!

אחר כך למדנו את הנתונים, וגילינו שההצלחה היתה גדולה במיוחד, גם ביחס לשנים קודמות וגם ביחס לשנה זו. אבל לא הרגשתי שום גאווה. ידעתי שבאותה מידה שההצלחה היתה גדולה, היה יכול להיות כישלון ענק.

– – –

ובנימה זו אחנוך את הבלוג החדש שלי. שנזכה כולנו למזל טוב ולהרבה עזרה ממרומים. בסופו של דבר, זה מה שאנחנו צריכים.